לעוף

הִתְמוֹדְדוּת מְאַפְשֶׁרֶת לִצְמֹחַ, לִפְרֹס כְּנָפַיִם. מִבִּפְנִים, יֵשׁ כֹּחוֹת שֶׁצָּפִים עִם הַמַּיִם. ——— אֲנִי צָרִיךְ כְּנָפַיִם שֶׁל נֶשֶׁר, לֹא שֶׁל פַּרְפַּר. צָרִיךְ בִּטָּחוֹן וְיַצִּיבוּת, מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּשְׁאָר. רזיאל נוי זוהר הלך על רגליו כמו כולם עד גיל 19. ואז הגיע לראשונה בחייו ל"ברנוער" – בית חברתי לנוער הומו-לסבי – ביום שבו התרחש הפיגוע הגורלי שהותיר אותו במצב קשה מאוד. אחרי שיקום ארוך ומתיש הוא נשאר עם כיסא גלגלים שהיה לו לרגליים. בזכותו, לדבריו, הוא "מתנייד" בעולם ואינו מרותק למיטה. אך שיריו מוכיחים כי נפשו ונשמתו אינן מוגבלות ואינן מקורקעות. הוא פורס את כנפי רוחו וממריא, מזקק כאב לאהבה. יש כוחות שאינם מהלכים על רגליים.

לעוף הוא ספרו השלישי של רזיאל ספריו הקודמים, "שקוף" ו"חשוף", ראו גם הם אור בהוצאת אופיר ביכורים.