חיפושית ושמה נשנושית

"…כְּשֶׁגָּדְלָה הַחִפּוּשִׁית

וְהָלְכָה לַגַּן שֶׁל גְּבֶרֶת חַרְגּוֹל,

נִבְהֲלָה נִשְׁנוּשִׁית,

וּוִתְּרָה עַל הַכֹּל:

לְשַׂחֵק לֹא רָצְתָה, וְגַם לֹא לֶאֱכֹל,

לְצַיֵּר לֹא הִסְכִּימָה, וְקָרְאָה רַק: "אִמָּא!"

"מָה יִהְיֶה?" חָשְׁבָה נִשְׁנוּשִׁית,

עֲצוּבָה מְאוֹד הָיְתָה הַחִפּוּשִׁית.

"אֵין לִי חָבֵר וְגַם לֹא חֲבֵרָה,"

יָשְׁבָה בַּצַּד, וְלֹא דִּבְּרָה.

יסמין ונטורה, גננת במקצועה, כתבה את חִפּוּשִׁית וּשְׁמָהּ נִשְׁנוּשִׁית מתוך ניסיונה רב השנים.

הספר עוסק ביכולתם של ילדים להתערות בחברה ולהתברג בה, ומספר דרך עיניו של ילד על מסלול החיברות שהוא עובר מרגע כניסתו לגן "הגדולים": כיצד הוא מנסה להתחבב על האחרים, ומה יעזור לו להרגיש שייך ואהוב בדיוק כמו קודם.

לעיתים דרכו לא מיד צולחת, למרות כל ניסיונותיו הרבים, ולעיתים המסע יצלח וישא פרי מכיוונים לא צפויים.

נשנושית החיפושית לא הרימה ידיים, ומן המקום שבו כשלה ברכישת חברים, צמחה  ועלתה לעזרתה

שדרת ערכים שהביאה אותה למקומות חדשים.