שובר שיגרה

הדודה שתתה תה צמחים ונפרדה מכולם. סבא ליווה אותה אל המונית. "תן לילדים משהו בשמי," ביקשה, "להתראות." משחזר סבא לשולחן האוכל הריק והנקי מכלים, עדיין שמחו כולם בשמחת הפגישה, ורק איילה בת החמש שאלה את סבא בצד, בשקט, "סבא, למה הדודה הזקנה היתה כל-כך עצובה?" באוסף סיפורים זה מביא המחבר התרשמויות אישיות מן הקיבוץ ומן המושב, מן העיר ומן הכפר, מזמן שלום ומעתות מלחמה. בסיפורים נמצא הד לזכרונות ילדות, בחרות ובגרות כשהם שזורים יחדיו וכתובים מתוך רגישות רבה לדמויות השונות המופיעות בהם, להווי החיים הייחודי וביחוד – לנפש האדם באשר היא.

צביקה ליבנה – יליד כפר בלום אשר בעמק החולה, השוכן לגדות הירדן. את הנטיה לכתיבת סיפורים הוא מייחס למורשתו של אביו שנהג לומר כי לכל איש, חיה ועשב יש סיפור, אך לא תמיד יש מי שיספר את סיפורם…