צחוק של מבוכה

הספר "צחוק של מבוכה" נבע מהצורך לתעד ולזכור את אמי בבית האבות "עטרת רימונים" שבו חסתה שנה אחת בלבד. כחולת אלצהיימר שמרה אמי על הומור סרקסטי אף שלא הבינה מה מצבה והיכן היא נמצאת. בסיפורים עליה בבית האבות ניסיתי לבטא את הצדדים המשעשעים, המגוחכים והאבסורדיים של החיים. מצאתי את עצמי לא פעם אחת צוחקת לחולשותיה ולחסרונותיה של אימא ושל חבריה החוסים בבית האבות, דווקא בגלל אותה מחלה שבעברית נקראת שיטיון, והלוקים בה מדברים שלא לעניין ומביאים אותנו, הבריאים, לפרצי צחוק מתוך מבוכה. בספר זה מובאים סיפורים נוספים, כשהמשותף לכולם הוא ראייה מבודחת משהו על החיים, על הגירושים ועל ההתמודדות לצד הילדים והנכדים.