עפיפון בשמי קריית שאול

"בחלקות הקברים כבר ניכרים סימני האביב. שיחים מלבלבים ופרחי העונה זוקפים ראש בכתמי צבע מרהיבים, בשלל גוונים. היופי הזה, כאן, בבית הקברות הצבאי, גורם לרחל לחוש כאב בחזה." אלו הן מילים הלקוחות מאחד הסיפורים המופיעים בקובץ זה. ואכן, הנושא המשותף לכל הסיפורים הוא נושא השכול. הסיפורים מספרים על הורים, אחים, רעיות ובנים אשר שכלו את יקיריהם במערכות ישראל, ועל דרכי ההתמודדות של כל אחד ואחד מהם עם האסון ועם החלל שנפער בחייהם בעקבותיו. הסיפורים מרגשים עד דמעות, ושזורה בהם נימה של חמלה, של אמפתיה ושל הומור דק ולעתים יש בהם גם רמז לאופטימיות זהירה, כפי שמשתמע משמו של הקובץ כולו, המאגד את הקלילות, הצבעוניות והתום של העפיפון, יחד עם הנחרצות וכובד המשקל של טורי המצבות בבית-הקברות הצבאי.

יעקב צור, ילד הארץ, 1936, בוגר הטכניון בהנדסת מכונות. עסק בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, ובמקביל מילא תפקידים של פיקוד קרבי בצה"ל בשירות המילואים. בהיותו בן ארבעים ושלש התנדב לשירות קבע בצה"ל בדרגת אלוף משנה. כיום פעיל כיועץ בנושאים של מחקר ופיתוח בתחומים טכנולוגיים של צבא וביטחון. נשוי לזיוה. אב לאייל, כרמית ובועז, וסב לנכדים. הבן הבכור, סגן אייל צור, נפל בלבנון בשנת 1982. עד כה פרסם יעקב צור ספר שירה – "בכף ידי הריקה", הוצאה עצמית, 1998 וספר פרוזה – "ימי הצריף", הוצאת קווים ומכון ז'בוטינסקי, 2010.