לא ארזתי לבד

עמליה אייל, ילידת שנות החמישים, נולדה וגדלה במרכז תל־אביב. בוגרת לימודי תואר ראשון בספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה ולימודי תואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. נשואה, אימא לשלושה בנים וסבתא לנכדים.

מילותיה נכתבות מתוך אמת החיים ויוצרות שירה אוטוביוגרפית חובקת רגשות. שירים המתנקזים אל רגעים של שקט מהורהר, נוגה או משועשע. היא כותבת כל חייה, אך בניגוד לזיכרונות השמורים היטב, את כל כתביה העלימה — מלבד אלה שנכתבו בשנים האחרונות, ואשר יוצאים עתה לאור בספר שיריה הראשון.

אני כותבת טראומות.

על בית ילדותי, שאיש דומם הילך בו,

והוא היה אבי.

על אחי שמת באביב ימיו,

על אימי ומחלתה,

על הבית שבניתי, והתפרק.

אני כותבת טראומות שחרטו צלקות בלב.

לעיתים זיכרונות יפים, כמו חוטי זהב מעופפים,

מסתבכים בפקעת החיים הסבוכה ונושאים עימם חיוך.