כנסו כנסו

אין ספק בדבר כישרונה של הכותבת לתמלל לכדי שירה שלל התרחשויות הפוקדות אותנו במהלך חיינו. נפלאים במיוחד הם שירי הטבע (סתיו, בראשית, גשם ראשון, שלכת) הפותחים את האסופה ומובילים את הקורא בעדינות וברכות לעבר שאר השירים שבחלקם נועזים עד מאוד. אדגיש כי גם את השירים הארוטיים מלטפת אותה עדנה, ואין בם סימן לבוטות או לפורנוגרפיה של החומר. השירים בחלקם כתובים כמעין מתכון, ולעיתים כתיעוד התרחשות עובדתית – אלא שבין השורות עולה האפשרות לאינטרפרטציה אישית של הקורא, מה שמעורר עניין והזדהות. המחברת עושה שימוש בשפה גבוהה וראויה, והמטאפורות מרתקות ("גשם ראשון עושה אהבה עם מרבצי האבק המיוזעים"). הלשון עשירה ובחלקה ציורית מאוד. הפיסוק, מתון ומאופק, עולה בקנה אחד עם הלך הרוח העולה מן השירים, גם הנועזים שבהם. ייחודה של השירה באה לידי ביטוי, בין היתר, באמביוולנטיות עליה היא מבוססת: מחד קצב רוגע והתרפקות על כל מילה, מאידך נחישות ואקטיביות שלא משתמעת לשתי פנים. מדובר באפקט שאינו פשוט להשגה, ואולם במקרה האמור מצליחה המחברת להשיגו בצורה הראויה להערכה.