יומני, היה קר!

בשיריה של רבקה ויין ישנו צירוף של רגש, כנות וסגנון. לילי אשכנזי, מבקרת ספרות, כתבה כי "ויין אוהבת לנעוץ עיניים בתופעת הפרט כשלעצמה. הן מהסתכלות הילד, שהיא נאיבית והן מהסתכלות המבוגר, המשלימה את זו הילדותית". ספר זה הוא ספרה הרביעי של רבקה ויין.