הירושה

זוגיות ונישואין כמוהם כישיבה בחדר סגור. בני הזוג יושבים כל אחד בכיסא משלו. הבחירה בידיהם אם לשבת זה מול זה, או לפנות לכיוונים שונים. אם בחרו בדרך הראשונה – אזי יראו זה את זה ויכוונו את לבם זה לזה. זאת בלי לאבד את זהותם העצמית ואת ייחודו של כל אחד מהם. הראייה ההדדית תאפשר להם להיות רגישים לצרכיו החיצוניים והפנימיים של השותף שעמו בחרו לחיות. אם בחרו בדרך השנייה ייאלצו מדי פעם למתוח את צוואריהם כדי להביט בשותפם, ולאחר שיתעייפו מהמאמץ ישוב מבטם אל הכיוון האחר. הכיוון שאליו נפנה נתון לבחירתנו ותלוי רק בנו. לעתים אנו מתעוררים יום אחד ומגלים שלא הצבנו את הכיסא מול בן זוגנו, ואז יתעוררו ודאי שאלות ותהיות לגבי הבחירה: הן בתנוחתו של אותו כיסא והן בבן או בבת הזוג. את שתי הברירות הללו אנו מורישים לילדינו כחלק מתהליך הבחירה שלהם בבן הזוג. אם נחליט לשמר בחירה מוטעית כדי שלא לפגוע בילדינו, דווקא אז הם ייפגעו עוד יותר, כי סביר להניח שיחקו את טעותנו. הירושה הטובה ביותר היא לתת להם דוגמה אישית בבחירה שלנו באמת – קשה ככל שתהיה.