דובאי. אהובתי.

"מה עושה מי שאין לו לאן ללכת והשעון שלו מראה על השעה עשר בבוקר? ערכתי חישוב מהיר בראש. עבודה, אין, כלומר בערך אין. כלומר, זה מסובך. זוגיות, כבר לא, בערך. לחזור לישון בבית של זיגי? אפשרות. נתתי לעצמי עוד שניה להרהר בעניין והבנתי שהדבר האחרון שאני רוצה זה להסריח את הסדינים על הספה בחדר האורחים של זיגי. זה היה נמוך אפילו בשבילי. הלאה, המשכתי לחשב. אפשר לנסוע לירושלים להורים. ולקבל את המבטים שלהם בפרצוף? את הרחמים? את הבוז? את הלעג? כבר עדיף להתנדב לצבא הישע. לפחות המטרה ראויה, בערך."

ארי הגיע לנקודה הנמוכה ביותר בחייו והוא מוצא את עצמו מסתובב ברחובות תל אביב מיואש. הזמנה מִקרית לדובאי פותחת בפניו אופקים חדשים ועוזרת לו להבין את המאורעות שהביאו לכישלון נישואיו, ואולי גם למצוא דרך לשקם את מה שנהרס. בשפה קולחת לוקח אותנו יעוז סבר למסע מירושלים של שנות השמונים, דרך פאלו אלטו, פילדלפיה ותל אביב, עד לרחובות עמוסי גורדי השחקים של דובאי, ברומן המפתיע שרץ אחורה וקדימה בו בזמן.

סבר, לשעבר עיתונאי בכיר במעריב, דובר עיריית רעננה והיום איש עסקים, מנכ"ל קבוצת MyTeam שמחלק את זמנו בין ישראל ודובאי. ספרו הראשון 'בית משותף' משנת 2021 הוא מותחן שהפך לרב מכר. ספר זה, ספרו השני, נכתב בהשראת ילדותו בירושלים בשנות השמונים, ובהשראת נסיעותיו התכופות לדובאי, העיר שבה הכול יכול לקרות.