בת שבע של רמברנדט

בת שבע של רמברנדט הוא רומן חניכה המתרחש במאה ה־18 במערב אירופה שטופת החידושים והנאורות ורוויית האנטישמיות – שנאת ההמונים ל”מראנוס” ועלילות דם נגד יהודים. בעולם היהודי שאחרי גירוש ספרד והתאסלמותו של שבתי צבי, פורחים חיי תרבות תורניים ומשכיליים, לצד מחלוקות עקרוניות רוויות יצרים ואגו בין רבנים, חסידים, מתנגדים, מומרים ואנוסים. שרה, ילידת ספרד, התייתמה מהוריה בהיותה כבת חמש, נדדה לאמסטרדם ועבדה כמשרתת. בשל נסיבות הגורל, היא ואנה, נכדתו של רמברנדט, נאלצות לצאת לנדודים ולעזוב את העיר. הן לומדות לקרוא, לכתוב ולצייר ומנסות לאתר פורטרטים ותמונות של רמברנדט וכתבי יד עתיקים. הפרידה ביניהן היתה בלתי נמנעת.
עדי שרון היא ילידת הארץ, נשואה ואם לארבעה. רומן היסטורי זה מוסיף נדבך לשני הרומנים ההיסטוריים הקודמים שכתבה עדי שרון: באשערט-זיווג משמים, העוסק בקורותיה של שרה פייגה מיינקין, אישה עגונה, המורה העברייה הראשונה והסופרת המשכילית בליטא של סוף המאה ה־19, ותקוות קטנות, המספר את סיפורם של שלושה דורות בארץ ישראל, החל משנות ה־30 של המאה ה־20 ועד ימינו.