בחוט של מחשבה

שירתה של נורית שושני היא שירה צנועה, מופנמת ומינורית, אך יש בו, במינור הזה, דיאפזון שלם שמגון צליליו משתרע מן המרנין והאופטימי ביותר עד הכאוב מכל ועד עומקי הטראגי: מספקטרום המראות והעונות של עמק יזרעאל, שהוא תבנית נוף מולדתה, ועד אסון המסוקים שבו נספה – בין לוחמים רבים ואהובים – אחיינה הצעיר, ניר. בניגוד קוטבי למרבית השירה הנכתבת כיום בישראל והמנותקת ניתוק כפול: מנופי הארץ הבלתי אורבאניים וממקורות המורשת היהודית גם יחד – מקיימת שירה כנה ושורשית זו קשב רצוף, אורגאני ביותר, עם הטופוגראפיה, האקלים, החי והצומח בארצנו, ולא פחות מכך עם שכבותיה ההיסטוריות עתירות –המחצבים של מסורותנו השירית והלשונית עתיקת – היומין.