אי שם באופק

"שְׁנִיָּה לִשְׁנִיָּה דַּקָּה.

דַּקָּה לְדַקָּה שָׁעָה.

שָׁעָה לְשָׁעָה יְמָמָה.

יְמָמָה לִימָמָה זוֹ שָׁנָה.

כָּךְ הָיָה וְכָךְ יִהְיֶה

זְמַן, זְמַן שֶׁאֵין בּוֹ נָם.”

ד”ר זאב צוקרמן יליד 1953 בוקרשט רומניה עלה לארץ אם הוריו בגיל 5 גדל בנהריה.

שירת בצבא הסדיר כמדריך קשר בבית ספר לטיסה בחצרים. בשנת 1974 נסע ללמוד רפואה בעיר בולוניה באיטליה כעבור 3 שנים המשיך את לימודיו באוניברסיטת תל אביב שם הוסמך כרופא, בהמשך השנים עסק ברפואה ראשונית וכן בניהול בכיר, בשנת 2021 פרש לגמלאות.

מאז גיל 17 ולאורך שנות חייו כתב  כמאה שירים העוסקים במה שראו עיניו במה שחש ליבו במחשבות, בצלילים, בתקוות ולא מעט באכזבות. בכל מה שחווה אדם לאורך שבעים שנה.

מה שמציע אוסף זה, זאת נקודת מבטו של אדם  אשר משתנה, ומתעצבת לאורך השנים בסוגיות שונות.

ניתן לראות זאת בכתיבה שמחולקת לשלושה חלקים עיקריים: זו של נער מתבגר. מלנכולי, דרמטי, נוקשה, טיפש ורומנטי. זו של גבר באמצע החיים שלא יודע אם הרוב עוד לפניו או אחריו. וזו של אדם בעשור השמיני לחייו, רך יותר ומפויס.

זה סיפור המחבר שזור דרך השירים. ואולי זה סיפורו של רבים אחרים.