רצויות ודחויות קדושות ופרוצות

ושתי, אסתר, רות, נעמי, תמר בת דוד, תמר אשת ער, פילגש בגבעה, בנות לוט, האישה מאגדת החורבן, דבורה הנביאה, יעל אשת הקיני, גומר בת דבליים ומרים, אלו הן גיבורות ספר זה. נשים שונות, קולות שונים, אשר חלקן שתיקתן רועמת ואילו האחרות – זעקתן חרישית ואינה נשמעת. ספר זה שופך אור, מפרש, מנתח ומציג את הגיבורות תוך הדגשת פרספקטיבות חדשות, מעוררות ומעניינות, ומסייע להבין את מורכבות הדמות הנשית, את מורכבות תפקידה בחברה הפטריארכלית בימי המקרא ואת מניעיה והגורמים לפעולותיה. הנשים בספר זה הן נשים רבגוניות, אשר כל אחת, בדרכה-היא, תורמת להבנת היבטים נשיים אחרים. "רְצוּיוֹת וּדְּחוּיוֹת, קְדוֹשׁוֹת וּפְרוּצוֹת" הוא ספרה השני של עדי אביטל-רוזין. בספרה הראשון, “כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ” (2012), חקרה את ההתחייבות העמוקה שהתקיימה בין רות לנעמי והציעה קריאה מחודשת ואחרת למגילת רות

עדי אביטל רוזין היא נולדה בירושלים ב- 1968, כתבת ודוברת בעברה ומורה בכירה להוראת אנגלית כשפה זרה (ESL), בוגרת B.A בחינוך ומוסמכת M.A בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בכתיבת התיזה שלה, "כְּצֶמַח זֶה שֶׁלֹּא הֻשְׁקָה", התמקדה באופני הדיבור והמסירה בסיפורי דבורה בארון, חשפה את עמדת המספרת בסיפורים העוסקים במצבי-נפש נשיים קיצוניים, מצאה אשנב מרתק להתבוננות ודיון בשאלת עיצובם, גילתה את המהלכים הרטוריים המשמשים את הדוברת בבניית העולם הסיפורי סביב הדמויות הנשיות השרויות במשבר נפשי והוכיחה בקיאות בביקורת העוסקת בקריאה מגדרית של כתיבה נשית בספרות העברית. מאמריה הרבים, העוסקים בהגות מגדרית וקריאה אינטרטקסטואלית בסיפורי נשים התפרסמו באתרי מקרא, הוראה וחינוך, כמו גם בכתבי עת מקוונים לענייני ספרות, תרבות והגות.