החיים בטעם תות

“מאז כל מה שקרה לא שמעתי ממנו מילה.

אחרי ליאור, סער היה האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים. ולא רק אלא האהבה הכי כואבת. לא משנה מה היה בינינו או לא היה. יש דברים שאין עליהם סליחה.

שלושה שבועות עברו מאז הלילה ההוא, והלב שלי עדיין לא החלים מהמילים שסער ירה עליו.

"תעזבי אותי!" הוא צעק עליי.

"אין בינינו כלום, את לא מבינה?" המשיך לצעוק באמצע הרחוב, כשאנשים מסתכלים עליי בעודי שיכורה ובאמת מסכנה.

"אבל אתה הבטחת לי…" צעקתי לו מרחוק, אבל הוא כבר התקדם למטרה הבאה שלו.

אז עזבתי אותו, אבל הלב שלי לא. משום מה חשבתי שהוא הגבר של חיי ובלעדיו אין לי מה לעשות בעולם הזה. באותו לילה שתיתי יותר מבקבוק וחצי של וודקה נקי עם עצמי לבד בחוף הים. אני לא יודעת אם באמת רציתי למות או אם זעקתי לעזרה, אבל במקום ללכת לעבר המים ופשוט לטבוע הגוף שלי משך אותי חזרה לאוטו. אני רק זוכרת שכאב לי נורא הראש והלכתי כדי לקחת כדור. ואז לקחתי עוד כדור ועוד כדור, וחיסלתי חבילה שלמה של משככי כאבים.”

תות כהן, בחורה שאפתנית מהדרום, חווה משבר ומחליטה לפתוח פרק חדש בחייה בתל אביב. מלאת תוכניות ומשאלות היא עושה את צעדיה הראשונים בעיר, מתחילה ללמוד באוניברסיטה, להתנדב ולעבוד בבר. זהו סיפורה של צעירה המתמודדת עם הקשיים שבחיים עצמאיים, ועם נפתולי האהבה, על האופוריה והאכזבה שבהם, לצד הבריחות, הוויתורים והתרפיה שהיא מוצאת בכתיבה. בקול אמיץ, בכנות ובישירות, היא מבטאת את קולו של דור שלם של צעירים המחפשים את דרכם בראשית החיים ה"אמיתיים".

מאי שמואל, מחברת הספר, בוגרת החוג לכתיבה עיתונאית, מתגוררת בתל אביב. זהו ספר ביכוריה.