עולה על גדותי

דְּיוֹ הַמְּשׁוֹרְרִים מְזֻקֶּקֶת מִדַּם הַכְּאֵב,
וְכַאֲשֶׁר רִגּוּשֵׁי הַחַיִּים מְצִיפִים אֶת הַלֵּב,
כְּמִפְלָט וּפֻרְקָן מִלּוֹת שִׁיר לַנְּיָר אֲנִי כּוֹתֵב.
זֶה אָמְנָם לֹא חוֹלֵף, אֲבָל קְצָת פָּחוֹת כּוֹאֵב.

כָּל עוֹד רוּחַ בִּי אַמְשִׁיךְ וְאֶכְתֹּב,
כִּי אַף שִׁיר אֵינֶנּוּ מְסַפֵּק וְדֵי טוֹב,
וְשׁוּם מִשְׁפָּט אוֹ חָרוּז, וְלוּ הֶחָזָק בְּיוֹתֵר,
אֵינוֹ מְסֻגָּל לְתָאֵר אֶת הָרֶגֶשׁ שֶׁחוֹלֵף וְעוֹבֵר.

שיריו של איל תמוז הם פסקול חייו, מלווים את תחנות החיים השונות בצמתים שבין אהבה לכאב.

איל תמוז, מנהל מערכות מידע ממוחשבות, רואה בכתיבה פורקן לחוויות החיים וכלי לעבודה פנימית עם עצמו.

זהו ספרו הראשון.