נעם וטהר רצים לחתונה

כָּךְ מַתְחִיל מַסָּעָם שֶׁל שְׁנֵי תַּלְמִידֵי כִּתָּה ד', נֹעַם וְטֹהַר, הַנְּחוּשִׁים בְּדַעְתָּם לְהַשִּׂיג אֶת מוֹרָתָם בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ לִפְנֵי שֶׁתַּגִּיעַ לַחֻפָּה – הָיָה בְּיָדָם דְּבַר-מָה שֶׁבִּלְעָדָיו, כָּךְ הֶאֱמִינוּ, הִיא לֹא תּוּכַל לְהִתְחַתֵּן. בְּדַרְכָּם הַמְּפֻתֶּלֶת, הַמְּלֵאָה עִכּוּבִים, הֵם מוֹצְאִים עַצְמָם בִּמְחוֹזוֹת חֲדָשִׁים לָהֶם. הַמַּסָּע שֶׁלָּהֶם לַחֻפָּה הוּא מַסְלוּל מַשְׁמָעוּתִי שֶׁל חֲבֵרוּת, עַצְמָאוּת, בַּגְרוּת וְגִלּוּיִים. מַסָּע אֶל הַחוּץ וְאֶל הַפְּנִים.

קרן דקד בַּעֲלַת תֹּאַר רִאשׁוֹן בְּחִנּוּךְ יְצִירָתִי לַגִּיל הָרַךְ מִמִּכְלֶלֶת סֶמִינַר הַקִּבּוּצִים, מְחַנֶּכֶת כִּתּוֹת א' וּ-ב' בְּבֵית הַסֵּפֶר הַסְּבִיבָתִי "נְטָעִים" שֶׁבְּרָמַת גַּן: "כָּתַבְתִּי אֶת הַסֵּפֶר בְּהַשְׁרָאַת תַּלְמִידַי הָאֲהוּבִים שֶׁלִּוּוּ אוֹתִי אֶל הַחֻפָּה בְּיוֹם חֲתֻנָּתִי – זִכָּרוֹן מָתוֹק עֲבוּרִי, לְעוֹלָמִים."