אוולין ללא הפסקה

"אוולין הייתה אישה מגונדרת, מלבושיה היו יקרים, שובי עין ומעוררי קנאה. עגיליה הארוכים התחלפו – מוזהבים, מוכספים או בשלל גוונים, היא הדיפה ריחות ענוגים, ועיניה היו ירוקות? כחולות? אפורות? מבטה היה חתולי ומלא רכות, ופניה השמחות חייכו ללא משׂורה… לא יכולתי ליישבה עם הניגוד המסויט לשכונתי אפופת ההזיות והקמיעות, לשכינה הנפתלת והמשתרכת בין השוכנים בקרבה, לטוב ולרע, ולדלוּת". בספר אוולין ללא הפסקה, מתאר המחבר את חוויותיו המיניות הראשונות של צוריאל, נער מתבגר חרוץ, הפוגש במקום עבודתו את אוולין, אישה מבוגרת ממנו וחושנית. אופייה של אוולין, אורח חייה והאופי המיני של הקשר שלה עם צוריאל הם ניגוד גמור לאורח חייו ולאופי של אנשי שכונת הבוכרים, שבה גדל צוריאל. בחשיפה עזת ביטוי, מעביר צוריאל לקורא את רשמיו שליוו אותו לאורך השנים, תוך התמודדות חסרת סיכוי ופשר לפולשנותה של אוולין בהגיגיו, כדיבוק בנפתולי חייו, של מי שהייתה חכמה, רבת יופי, "ועיניה אזמרגדים". זהו סיפור אנושי, המעורר נוסטלגיה בתפאורתו ובאירועים המוזכרים ברקע העלילה – אירועים היסטוריים משנות ה־50, על רקע האווירה הירושלמית הייחודית. בשפה יפהפייה, מתוארים חייו ורגשותיו של צוריאל במציאות של איום כלכלי וביטחוני, של אידיאלים ושל חלוציות. ספרו של ולדימיר נבוקוב, "לוליטה", העניק למחבר השראה מואצת לכתיבתו ולהוצאתו לאור של ספר זה.