מהצריף השבדי למעון בשומרון

זיכרונות ילדות מלאה בצחוק ושובבות, בצד כאב, פחדים ויתמות. סיפור אישי, אמיתי ואינטימי הנשזר בסיפורו של הקיבוץ החרדי-ציוני – קיבוץ חפץ חיים.

הספר האוטוביוגרפי עוסק בחיי משפחה המתמודדת עם מורכבות אישית וחברתית ומונחית לאור ערכי הקדושה, מוסר, עזרה לזולת ועבודת אדמה, ומעל לכל אהבת הארץ.

זהו סיפורה של ילדה, נערה ואשה בוגרת, שמבקשת לכל אורך חייה להידמות ל-"דור הנפילים" האידיאליסטי שגידל אותה, ומוצאת דרכים משלה לבוא לעזרת עם ישראל בתקומתו.

רחל שנרב, בת הקיבוץ החרדי – ציוני 'חפץ-חיים' סיימה את לימודיה בסמינר חרדי לגננות, ומשם התקדמה עוד ועוד עד לתואר שני בתחום 'הטיפול בגיל הרך' ועד להוראה במכללות אקדמאיות.

מפעל חייה של רחל, שהתחילה את דרכה כגננת, הוא בהקמת רשת מעונות מפוארת לגיל הרך, בחבלי יהודה שומרון וחבל עזה תוך גישה חדשנית של שיתוף המועצות האזוריות באחריות פיננסית, ופיתוח מערכת הדוקה של פיקוח והדרכה מסייעת והשתלמויות למטפלות ולמנהלות המעונות.

כמפקחת עקבה רחל בקפדנות, וגם יישמה אחר שיטות החינוך החדשניות ביותר בגיל הרך. בשנות האינתיפאדה הקשות נאלצה לעיתים למצוא פתרונות חינוכיים וטכניים יוצאי דופן, כמו חיזוק אישי, לעיתים תוך סיכון עצמי רב, לצוות הטיפול בכל מקום בו אירע אסון, או כמו הקמת מערכת השתלמויות מרחוק, בעזרת מערכת טלוויזיה סגורה, כדי למנוע סיכון מיותר בדרכים.

רחל נשואה לידידיה שנרב, ולה חמישה ילדים, נכדים רבים ונינים.

הספר "מהצריף השבדי למעון בשומרון" הוא סיפרה השני.